הסיפורים הקצרים של צ'יבר אינם נעימים לקריאה. יש בהם משהו לא לגמרי לינארי. כן, תמצאו עלילה ודמויות. אבל שתול בהם גם ממד סוריאליסטי, לא לגמרי נהיר. באופן חוזר, הסיפורים כוללים הצצה אל מאחורי הקלעים של מעמד הביניים האמריקאי של שנות החמישים. מתחת למהוגנות והלבביות המנומסת רוחש עולם פרוע, עליו לא מדברים. משקיטים אותו. בדרך כלל באמצעות המון אלכוהול.

אם ה AI לא המציא נתונים, הסיפורים באסופה הזו (בעריכת ג'וליין בארנס) פורסמו בין 1947 ל 1966. תחפשו (ותמצאו) אצל צ'יבר חרות לסטות מהנתיב הסיפורי אל דבר מה אחר, מבלי שהוא חש חובה לחזור לאותו דבר או לחברו לעלילה. הסיפור  The Country Husband הוא דוגמה מצוינת, ואתמקד בה. הסיפור נפתח באפיזודה של סכנת מוות לגיבור, פרנסיס ויד: תאונת מטוס ממנה הוא נמנע בנס. צ'יבר יאתגר את ויד בכך שהוא לא יצליח לחלוק את מה שארע לו עם משפחתו. אשתו וילדיו יהיו טרודים בדברים אחרים. הכזב של אינטימיות משפחתית הוא, אם כן, נקודת המוצא הרגשית של הסיפור – תחשבו ציור של הופּר בפרוזה...

משם והלאה ויד יעבור סוג של משבר אמצע החיים, רק שצ'יבר לא ימסגר זאת כך. המוקד הסיפורי שלו יהיה שונה: פחות טריפת הקלפים המאפיינת משברים זהותיים, ויותר הלבד של הדמות, ללא קשר להתרחשות. כן, ויד יתאהב באופן נואש בנערה, אבל צ'יבר לא ממש מתעניין בדינמיקה הזו ומה שהיא מחוללת אלא יותר במצב של היות בודד בתוך התרחשות, להיות בודד בין אנשים קרובים.

כך הסיפור ישייט בין מקטעי עלילה: ויד יעליב אשת חברה באופן פתאומי ובלתי מנומק. ויד יריב עם אשתו ויכה אותה. ויד יתפייס עם אשתו. ויד יטרפד את ניסיונותיו של ארוסה של הנערה להתקבל לעבודה... כל אחד מהפרקים הללו יכול לפרנס עמודים רבים. אבל צ'יבר פחות מתעסק בהתרחשות, ויותר בפער בינה לבין עולם פנימי. תגידו (בצדק) שעלילה היא תמיד בגדר פיגום עבור ספרות - אי אפשר בלעדיה, אבל הספרותיות עצמה מקופלת בגשרים לחוויית עולם אחרת. רק שצ'יבר לא בדיוק יחתום על זה. כי גם העולם הפנימי יותר מסומן ממונכח. הפוקוס הוא על המרחק בין חוויית חיים להתרחשות חיים.

(שאם תרצו, זו דרך אפשרית לנסח משבר אמצע חיים...)

 

*

 

את Dr. Jekyll & Mr. Hyde  מצאתי ברחוב. עותק מקסים  (The Literary Heritage Collection, Heron Books), מהזמנים שידעו לכבד ספרים (סימניית בד, כריכת עור, איורים בתוך הספר). לא חשבתי שאקרא את הנובלה (היא בספר יחד עם עוד תריסר סיפורים קצרים של סטיבנסון). אבל אולי בהשפעת הטילים מאיראן פניתי למשהו כזה.

יש משהו כובש בלחזור לקרוא את משפטי הפרוזה הבלתי נגמרים של המאה התשע עשרה, שלמרות הפסיקים והנקודה-פסיקים משמרים קריאוּת. סטיבנסון הוא תמונת המראה של צ'יבר. אצלו העלילה במוקד. אבל למרות שתקראו כי תרצו לדעת מה יקרה (או מה יתגלה), תתקשו להחמיץ את המשמעויות המופשטות יותר שהטקסט הכמעט אלגורי הזה מכוון אליהם. כי בתוך המאבק הפנימי בין מה שטוב וראוי בנו למה שרע ובזוי, יש ארבע אפשרויות: או שמנסים להכיל/למתן/לתעל/לכוון את הרע, או שמנסים להדביר אותו, או שנכנעים לו, או שמתכחשים לקיומו.

וכאן מגיע החידוש של סטיבנסון/ג'קיל: אפשרות חמישית. ג'קיל לכאורה מוצא דרך לאכול את העוגה ולהותירה שלמה דרך מיקור-חוץ של הרוע שלו להייד. ג'קיל מודע לכך שמה שהייד מבצע קשור במאוויים של ג'קיל עצמו (לא נדע מהם, ועורך הספר מפציר בנו להימנע מלשער מה בסטיבנסון עצמו עורר פנטזיה כזו). יש פרק זמן בו חלוקת העבודה הזו מסתייעת, וג'קיל מצליח להיות גם רופא מכובד ואהוב וגם חלאה. אבל לרוע יש נטייה להחלץ מהגבולות שתחמת עבורו. אם שחררת אותו להסתובב רק בגינה, אל תתפלא אם תמצא אותו בחצר הקדמית. אם אישרת לו להיות רק בגג, אל תזדעק אם תשמע אותו נוקש במפתיע בדלת הכניסה. כך קורה גם לג'קיל, שבסופה (הנוצרי) של הנובלה, קורס לגמרי אל תוך הייד.

העכשוויות של הנובלה קשורה לרעיון של evil by proxy. אתה מרוויח מהרוע, אבל מסוגל להתנהל כאילו שהוא מחוצה לך, למרות שהוא נעשה בשמך.

נשמע מוכר?

 

מרץ, 2026

 

John Cheever, A Vision of the World, Penguin, London, 2021

R. L. Stevenson, Dr. Jekyll and Mr. Hyde, Heron Books, London, 1973