בני אדם הם לבביים באותה דרך, אבל דוחים איש איש על פי דרכו...

מייקל מוראן של ג'ון מקגהרן אינו נבל. אין בו זדון. על פי רוב גם אין בו רשעות. אבל לא יצא לי לפגוש פרופיל כה מצמרר של אלימות רגשית של גבר כלפי משפחתו. האלימות הזו אינה התעללות ישירה באחד מחמשת ילדיו (שלוש בנות, שני בנים) או באשתו השנייה. יש כאן יותר עננת עוינות קבועה שמוראן מייצר סביבו, מעין אנרגיה מצמיתה ששואבת מהסביבה כל שמץ חיות או עצמאות, לימוניות קבועה שמרעילה כל רגע משמח, וקוטעת כל ניסיון לצקת טעם לחיים.

המשפחה האומללה צריכה להתאים עצמה לשינויים התכופים במצב רוחו של מוראן. הנרקיסיזם שלו מתבטא בכך שהוא אינו סתם עוד קול בחלל, אלא מכתיב-האווירה לבית בכללותו. החשש מההתפרצויות הרגשיות שלו—טנטרומים צדקניים ובכייניים—מתפקד כמו כוח טבע: משהו שאין לנסות ולהתפלמס מולו, אלא ללמוד לחיות לצידו.

או לברוח. שזו האפשרות בה בוחרים כל הילדים בשלב זה או אחר. הבכור מנתק קשר עם המשפחה. היתר בונים לעצמם חיים מחוץ לבית, ומקיימים קשר רופף עם מוראן ואשתו, שבעצמם מבוּדַדים בחווה נידחת באירלנד (מוראן הוא איכר). הבנות ששומרות על קשר רופף פחות עם הבית מעניינות יותר מהבן הבכור, בגלל מאבקן להימנע מויתור על האב. הן מנסות להבינו במונחים שלו (פתרון נפוץ לילדים שגדלים אצל הורה נרקיסיסט). מעניינת גם בת זוגו של מוראן, שבוחרת ביודעין בחיים לצידו תוך ניסיון לתווך בינו לבין בני משפחתו (חברים כבר מזמן אין לו), וזאת באופן שבאמת ייטיב עם כולם. כמו בחיים, לדעתי לפחות, אלה שמחפשים פשרה ונמנעים ממוחלטות במצבים רגשיים אפורים, הם אלה שמדגימים כוח של ממש. נתק הוא בחירה בדרך הקלה.

 יש גם דרך חומלת יותר להגיב למוראן, והיא לחשוב על הסיפור כולו כתיאור של תגובת קרב מאוחרת. מוראן היה לוחם ב IRA. הוא הרג בעצמו לא מעט חיילים בריטיים. העלילה לא ממש מפנה זרקור להיבט אפשרי זה, כך שיכול להיות שמסיבות מובנות—ישראל 24—קל לי לגרור כל דבר שאני חווה למחוזות של קרב ומה שהוא מחולל לנפש, גם אם מנצחים בו. במאמר מוסגר אספר שצפיתי השבוע ב'אנטיגונה' המצוינת של בית לסין - העכשוויות של תמונת הסיום בהצגה חילצה ממני דמעות (כך אני זוכר את הדברים, אשתי טוענת שאלה היו התייפחויות חסרות בושה)...

האווירה הדכאנית והמחניקה של הרומן גרמה לכך שקראתי אותו לאורך שבוע (הוא קצר, וחשבתי שאסיימו תוך יומיים). קשה להיות במרחב סוהרסני כזה לאורך זמן.

 

אוגוסט, 24

 

John McGahern, Amongst Women, Penguin, London, 1990.