“Societies can be built, but communities are felt…”

אני לא ממש זוכר כיצד גיליתי את סטגר-סטרונג. קראתי את ספרה השני Want, ומיד כתבתי עליו מאמר. Want העביר באופן עז עבורי, את הפגיעוּת של מעמד הביניים הגבוה. בניגוד לאופן הצפוי בו כתיבה על precarity (פגיעוּת? שבריריוּת?) במציאות ניאוליברלית נוטה לעסוק בזיקות שבין חולשה לבין מגדר או גזע או מעמד נמוך, מצאתי אצל סטגר-סטרונג יכולת להציף את הסכנות האורבות דווקא למי שלכאורה זכו להגנה. היא שוב ושוב מתמקדת ב'פריבילגים': צעירים וצעירות שגדלו בחממה. הוריהם, בני דור ה X , לא חסכו אהבה ומשאבים בטיפוח כישוריהם. עם זאת, ברי המזל הללו מוצאים את עצמם נרמסים תחת כוחות שהופכים את ההכשרה שקיבלו לכמעט פתטית.

אם למקד עוד יותר, בכל שלושת הרומנים שלה, סטגר-סטרונג כותבת על צעירות משכילות, בעלות שאיפות אומנותיות ואינטלקטואליות, ברגע בו הן הופכות לאימהות, ונדרשות לשעתק תנאים מיטביים לילדיהם, וזאת בעולם שהשתנה. הן מצפות מעצמן להיות עצמאיות, וכך גם בני זוגן. במקביל, הן רוצות לספק לילדיהם ילדות לא פחות עוטפת מזו שהן זכו לה. בדיוק את זה הן אינן מסוגלות להעניק בהינתן הכיוון המקצועי אליו צעדו. בני הזוג של אותן נשים מתוסרטים לא פחות. למרות שהמציאות הכלכלית-תרבותית עברה שינוי ואינה תומכת בכך, אותם גברים לכודים בניסיון להיות גם מפרנסים יציבים, גם הורים מעורבים, וגם להגשים את עצמם בעבודה משמעותית.

אז סטגר-סטרונג כותבת את משבר השכבה היוצרת (the creative class) האמריקאית. אבל היא בעיקר כותבת אִמהוּת - כך ברומן הראשון שלה Hold Still, כך ב Want, וכך גם ב Flight. הזרקור מופנה לאם צעירה, אבל ברקע נחשפים גם היחסים בין האם הצעירה לבין אמא שלה (גברים, אצל סטגר-סטרונג, בעיקר מלוויינים התרחשויות בין נשים). הרומנים מתמקדים בחיבור שבין אמהוּת לחרדה, בשפה הגופנית של אמהות, באופן בו האם חווה הזנה, באופן בו אישה מייצרת אמהוּת עקיפה--לתלמידה שלה ב Want, למטופלת שלה Flight.

 

אוסיף גם שבכל שלושת הרומנים שלה, מופיעה דמות של אישה שרצה מרחקים ארוכים בשעות הבוקר המוקדמות ממש. [אני מציין זאת משום שאני חב לסטגר-סטרונג את ריצות הבוקר היומיות שלי. אני רץ כבר המון שנים, אבל הניסיון לרוץ כל יום בתחילת היום, כפי שאני עושה כבר שנתיים וחצי, נבע מקריאה ב Want].

 

Flight מתאר את חג המולד הראשון שחוגגים מרטין, הנרי, וקייט (ובני זוגם וילדיהם), ללא אמם, הלן, שהלכה לעולמה. הלן לא הייתה רק אמא, אלא הדבק הרגשי של המשפחה: זו שבגללה נפגשים, זו שיודעת לפוגג מתחים, זו שמסוגלת לקבל את המחוּתנות והמחותנים בנעימות. חג המולד הנוכחי יאתגר משפחה בשלבי המפץ הגדול שלה, וידרוש ממנה להמציא את זהותה מחדש. האם מותה של הלן יותיר שלוש משפחות גרעיניות שכל שמחבר בינן הם קשרי תועלת ונימוס? האם האנשים הללו ישכילו ליצור מחדש קהילה (משפחה היא הקהילה הראשונה שלנו)?

 

אז דמותה של האם הכמעט מיתית הזו, חולשת על נשות הרומן ועל הציפיות שלהן מעצמן ומהאמהוּת שהן מעניקות. פרט לקייט, בתה של הלן, שתי המחותנות, טס ואליס מרתקות במיוחד: טס בחרדתיות ובאופן בו זו מאוזנת דרך יעילות מתמטית (וכן, ריצות בוקר...), ואליס, שבעצם לא הצליחה להרות, ואיבדה את הסיכוי לכך אחרי הריון כושל חמישי.

האווירה הסמיכה שהרומן יוצר, מאפשרת לסטרונג לעסוק ברבדי העומק של זהות, דרך הצבת הדמויות בשיחות טעונות זו מול זו במהלך החג. חמשת הילדים שמתרוצצים ברקע הם בעיקר עול ומקור דאגה. שלושת הגברים שנכנסים ויוצאים לא תורמים הרבה מעבר למעשיות שימושית. הזרם הרגשי-זהותי הממשי הוא בין נשים.

למרות שהפרוזה של סטגר סטרונג ישירה וכמעט שקופה, מצאתי את עצמי דומע לקראת סוף הרומן -- חווייה שאיני זוכר שעברתי. זאת ברגע ששילב בין משבר מרכזי ברומן, לבין המון רבדים של מקריות, אותה מקריות שבונה את קו התפר בין סוף טוב לקטסטרופה. האופטימיות של הרומן משכנעת, משום שמרוויחים אותה דרך לא מעט סבל, שמאפשר לאנשים שהיו פעם קהילה ליצור מחדש את החוזה המשפחתי אחרי שעמוד התווך הקודם קרס.

 

Lynn Steger-Strong, Flight, Mariner Books, 2022

אוקטובר, 2023