כולנו מכירים מישהו ששום זבל ניו-אייג'י לא פסח עליו. אחת למספר חודשים/שנים הם יחייכו אליך בסלחנות טיפולית, כשהם רכובים על גבו של פרד תאורטי חדש. תארים מתקדמים לא עוזרים כאן. הכרתי אנשים עם דוקטורט שבדקו את עצמם רפואית עם מטוטלת או נעזרו בעצות של חוּצן. כשהטחתי בהם שהם דבילים (באהבה, כן?), קיבלתי שטיפה על כמה שאני מקובע. (שגם זה, דרך אגב, נכון...). הנקודה העמוקה כאן היא הפתיינות של כשל האישוש: אם תחפשו מספיק, תמצאו המשגה שתצדיק כל דבר. כיצד לבור את המוץ מן התבן? Wellness הוא רומן שעוסק בדיוק בכך.

כדי להעריך את כוחו של הרומן, צריך להתעכב לרגע על שקרים יעילים. יצא לך להעדיף להמשיג מציאות אישית/מקצועית/זוגית/הורית/רפואית במונחים שעזרו לך להתקיים אתה, וזאת כשהייתה נגישה עבורך אפשרות מחמיאה פחות לתאר את אותו הדבר? אז זהו, לא על זה אני מדבר. שקר יעיל אינו סתם חלופה. הוא כרוך בהסתרה, או במסירת מידע מטעה. פלצבו, למשל. התרופה שאינה תרופה, שכל עוד מעמדה כפלצבו מוסתר, יעילה לעתים יותר מתרופה ממשית. או אלגוריתם שגורם לך לחשוב שאתה הרבה יותר מעניין ממה שחשבת, בגלל שבאופן מלאכותי הוא מקפיץ את החשיפה לפוסטים שלך ברשת החברתית. או לספר לעצמך שמישהו שפגע בך בעצם הועיל לך ושבמקום לנטור לו, כדאי דווקא לברך אותו, ולהודות לו בליבך...

     טהרנים יסרבו להצדיק שימוש בשקר יעיל לא משנה מה. אך רובנו נקבל טווח צר של מצבים בהם נכון שישקרו לנו, פשוט כי כך עדיף. היל בוחן את הנזילה משקרים מן הסוג השני לשקרים בוטים, שקרים שקשה לדמיין סנגוריה עבורם, גם אם יש מובן בו הם משתלמים. ג'ק ואליזבת' שקועים בעולם של שקרים כדאיים. עבור אליזבת, פלצבו הוא תחום מחקר ומשלח יד. העסק שהקימה, Wellness, מספק פתרונות חלולים אך בעלי השפעה למגוון בעיות. אליזבת' ממנֶפת ממצאים מחקריים כדי ליצור שינוי ממשי ומיטיב (נניח) אצל מי שנועצו בה. באחד מהפרקים המצחיקים ברומן, ג'ק מפתח את סגנון הצילום שיהיה מזוהה אתו. בפועל הוא מאלתר תירוץ נפוח כדי לחמוק מחשיפת התמכרותו לפורנו, אבל לאחר שהאלתור מפיס את דעת המרצה שלו לצילום, ג'ק משכנע בכך גם את עצמו. לא, הוא לא מנסה לצלם תמונות פורנו ממסכי מחשב כדי לאונן. הוא 'ממקם מחדש את האימאז' כדי לבחון את העדר החומריות של הגוף המתווך..." (320).

לא פחות...

     אז אולי אין נזק בנטילת סוכרזית כמשכך כאבים אם זה עוזר. אך אליזבת מנצלת שאלון אינטימיות שמייצר תחושת קרבה כדי ללכוד את ג'ק, שכצפוי מתאהב בה, מבלי לגלות לו בשום שלב שכך עשתה. אמו של ג'ק משקרת לו בדבר אחריותו למותה של אחותו (שכנראה שהאם עצמה אשמה בו), ומובילה אותו לחיים של הלקאה עצמית ולאומנות שהיא עמל אַבלוּת ממושך ביחס לאחותו. אליזבת עצמה היא קרבן לאלימות פיסית ארוכת שנים מצד אביה, שבשל מעמדו, הסביבה, המודעת לאלימותו, פשוט מלבּינה דרך שקר נוח. ההתכתבויות האובססיביות בין ג'ק לאביו סביב תאוריות קונספירציה הן מהומה רבה על לא דבר שמופעלת דרך אלגוריתם פרדטוריאלי, ששואב משניהם עוד ועוד זמן חיים במלכודת הזמן שהיא פייסבוק. הפולמוסים הללו ניצתים דרך כזבים שמופצים ומקבלים חיים משל עצמם, ומלובּים באמצעות הדהוד של בוטים...

      כך שיש שקר ויש שקר. תמיד יש מי שעורך את חשבון היעילות: מה עדיף לילדי לדעת, מה עדיף לבן זוגי לדעת, מה עדיף למטופלי לדעת. זו אינה מחשבה פסולה. אבל כשמותחים אותה, מגיעים למקומות שקשה לקבל.

     הרחבתי משום שתרצו לקרוא את היל כי הוא כותב על מעמדה של אמת בעידן הפוסט-אמת. בני אדם שזורים אל תוך שקרים מנחמים, או שקרים שמשתלמים, קצת להם, קצת למישהו אחר. אם הם יבקשו להתעמת עם המערכות שמייצרות את אותם שקרים יעילים, הם יקבלו טיעוני-נגד:

 

What’s true? What’s false? In case you haven’t noticed, the world has pretty much given up on the old Enlightenment idea of piecing together the truth based on observed data. Reality is too complicated and scary for that. Instead, it’s way easier to ignore all date that doesn’t fit your preconceptions and believe all data that does.

 

ציטטתי כאן מהרומן הקודם של היל, The Nix (עמ' 601), משום שהניסוח לוכד גם את ההתמודדות ב- Wellness, אבל מזווית אחרת. בשני הרומנים, מה שמעניין אצל היל, הוא ההתעקשות על אמת. למרות ההייפ הפוסטמודרני, זה לא שאין אמת. גם לא קשה למצוא אותה. אמת קשורה בפגיעה, באופן בו בני אדם באמת סובלים ובאמת חווים אבדן כתוצאה מהונאה לגווניה. אביו של ג'ק באמת העדיף תרופות אליל על פני תרופות ממשיות כדי לטפל בסרטן שלו. אנשים באמת נפגעים כשהם מגלים שהם מקבלים פלצבו ולא טיפול. ג'ק באמת ייפגע אם ידע שכשחיזר אחרי אשתו, היא תמרנה אותו דרך שאלון שאמור ליצור תחושות התאהבות. ג'ק באמת עלול להישרף למוות כתוצאה משקר לחברת ביטוח...

ככה זה. סבל וכאב תמיד ינצחו תאוריות ספקניות בארוקיות. 

ב- The Nix, המנגנון דומה. ברמת המאקרו, אין אמת, הכל יחסי, ואנשים בוררים את הנתונים שמתאימים לעמדותיהם. הגיבור של אותו רומן, סמואל, מזועזע לגלות שחבר טוב שלו חווה יותר משמעות בחייו הורטואלים מאשר בחייו הממשיים. הדור הצעיר יותר, משתמש באפליקציות שמדמות מתן תמיכה רגשית בעת משבר: חברת נפש כותבת שליבה מרוסק, והאפליקציה משגרת הודעה גנרית כמו 'אני יודעת. זה בטח כואב' ואמוטיקון תואם. אבל מתחת לכל המלל האוורירי הזה, עדיין חבויה ממשות: מישהו עובר התעללות מינית, מישהי מעתיקה עבודה אקדמית, מישהי מעלילה על מישהו שהטריד אותה מינית...

     בקיצור, היל ממקם אמת, שקר, ופגיעה ברמה הפרטית, הבינאישית. כשעוברים לשיח המשותף והמורכב יותר, נמצא עצמנו בעולם של שקרים יעילים, נחמה נבובה, יחסיות תרבותית, וחיוביות רעילה. אוסיף שהיל יודע להציג את ההמשגות הנגישות לאנשים היום באופן לא מלעיג. כותב מוכשר פחות היה מציגן באופן סכריני, או מנסה להצחיק. אבל היל מתחקה אחר הייסוד הפתייני של משטרי שיפור עצמי, החלקלקות הבררנית של הזמנות לארגון חלופי של תשוקה בתוך זוגיות—פוליאמוריה, למשל, באחת מעלילות המשנה ב Wellness—כמו גם הקלות בה ניתן להאמין לשקרים של עצמך אודות עצמך...

 

עוד רומן ששווה לקרוא לצד 'חיי פיי' של יאן מרטל כדי לחשוב על אמת...

 

פברואר, 2025

 

Nathan Hill, Wellness, Knopf, 2023, New York