אם 'קלאסיקה' פרושה שרידות אל מול קריאות שונות לאורך זמן, הרומן של פלובר אינו עומד במבחן. ב'החינוך הסנטימנטלי' שלו אין חינוך. סנטימנטליות דווקא יש. המון.

 האיכות החיובית ביותר שאוכל לייחס לרומן מפוטפט זה, היא שקיבלתי אותו במתנה ממחזור 'אמירים' שריכזתי במשך שנה, ושיצא לנסיעה לימודית לפריס. פלובר כנראה לא החליט איזה סוג של רומן הוא כותב. לכאורה מדובר ברומן חניכה. בפועל, פרדריק מורו נותר קליפת התנהלות בעולם מבלי שברור לנו מה עובר דרכו. רומן חניכה אמור להציע ציר התפתחות. אבל מורו סתם תקוע. אהבתו היבבנית לאישה נשואה נמשכת לאורך הרומן כולו. זה עשוי היה להצליח לפלובר לו היינו זוכים לקבל הצצה לכמיהה לא ממומשת ומה שהיא מעוללת לנפש. במקום זאת אנו מותשים, עדים לכרונולוגיה, אבל לא להתפתחות, לא של רגש ולא של שכל. זאת ועוד, אודה שאפילו אני, שמצטיין ברגישות מגדרית קהה למדי ובדרך כלל אטום להחפצה מובלעת, התקשיתי להתעלם מהפטישיזציה של נשים מצד מורו, מצד המספר, ונראה לי מצדו של פלובר עצמו. נשים ברומן הן טבע כמעט דומם. פלובר העניק לפרדריק שלו ארבע כאלו: גברת ארנו המלאכית, האמהית, והבלתי מושגת, רוזאנט הספק קורטזנה המוחזקת, הצוהלת והמינית, לואיז רוק, המתבגרת הבלתי מעוצבת הנלהבת, והגברת דמברז, אשת החברה העשירה שמתאלמנת במהלך הרומן. פרדריק מלהטט בין כל הארבע, תוך הסתרת קיומן זו מזו. הנקודה היא פחות האי מוסריות שלו (כן, הוא גם מגעיל), ויותר דלות המחשבה המתבטאת בדהומניזציה שהוא מבצע להן דרך המסגור שלהן למשבצות הללו.

 

פלובר יכול היה להחליט שהוא כותב על דמות דוחה. הספרות גדושה בכאלו. אבל הוא לא הכריע שעל זה הוא כותב. לכן, אחרי חמש מאות עמודים, לא ברור מה מעסיק את גיבורו ברגעים שהוא אינו מתעתע בנשים או עורג אליהן. מה מפיח בו תקווה? מה הוא היה רוצה להיות? מה חשוב לו, פרט לגברת ארנו? חברים של ממש אין לו. עניין פוליטי אמיתי לא היכה בו שורש. אין בו חיבה לעסקים, קשר משמעותי עם אימו, נהנתנות כובשת. אודה שקיוויתי שהוא יתאבד...

 

כשמשעמם לפלובר, וכשהוא מחליט שהוא לא כותב רומן חניכה, הוא פתאום מחליט שהוא בעצם כותב רומן היסטורי. רק שההיסטוריה שהוא מספק עצלה: בעיקר ציטוטים משיחות על מה שמתרחש, מבלי לנסות לייצר הבנה (לזכות הרומן של מרלון ג'יימס שקראתי בחודש שעבר ונטשתי באמצע, אומר שהוא בהחלט מדגים כיצד כותבים רגע היסטורי באמת). כשפלובר משתעמם גם מההיסטוריה, הוא פתאום מופיע בפנינו ככותב טבע. רוזאנט ומורו מטיילים ביער ומגיבים לעולם מסביבם על גווניו וצליליו. אבל כשהרומן כולו חף מכל התייחסות למרחב ההתרחשות—פלובר אינו מתאר עצמים וחללים, הוא סתם מציין שהם שם—המעבר החד לטבע צורם (ולא, לא טמונה כאן תובנה עמוקה אודות התעוררות של הדמויות הללו לעולם ברגע ההוא דווקא...).

 

בכריכה האחורית מסופר שפלובר היה מלטש בקפידה דפים מהרומן במשך שבועות. אולי כך עשה. אבל לפעמים, כדאי פשוט להיעזר בעורך...

 

אוגוסט 2023

 

גוסטב פלובר, החינוך הסנטימנטלי, 1869, הספריה החדשה, תרגום משה רון (2023)