מגיפת הקורונה היא זהב טהור לפרוזה. שינוי חד באורך החיים, בידוד כפוי (הרי גם בקשרים אוהבים, פרק הזמן שנמצאים ביחד משנה, לטוב ולרע), פחד מוות ובחינת החיים שהוא מעורר, אבלוּת פרטית (כשמקלפים את פעולות האֶבֶל הנצפות מהאובדן עצמו, אדם נותר עם האובדן הגולמי, ועד כמה באמת האובדן עצמו קשה, או לא ממש...), ההתמודדות עם מיוּתרות (הלא חיוניים מגלים עד כמה ניתן להסתדר בלעדיהם), הכורח לגלות חברים חדשים (שכנים), ועוד ועוד. לפני הקורונה, רומנים נאלצו לעמול קשה כדי לתרץ משהו מכל אלה. אחרי הקורונה, מי שיקראו הכירו אותם מגוף ראשון. כל שנדרש הוא למקם את העלילה באזור 2020. הוירוס כבר יטפל ביתר המחוללים העלילתיים באופן שמלחיץ דמויות ומיילד אמת.

Lucy by the Sea הוא “רומן מגיפה“—כלומר, רומן שמגיפת הקורונה מספקת את מסגרתו. מכל הטעמים שציינתי למעלה, אני מאמין שיתפרסמו המוני רומנים כאלה (אפילו לי כבר יצא להספיק לכתוב כאן על Tom Lake של אן פאצ'ט, שגם הוא כזה). העלילה: לוסי, סופרת, שאיבדה את בעלה השני, מחולצת מדירתה בניו יורק על ידי ויליאם, גרושה מנישואיה הראשונים, שמעביר את שניהם לקרוסבי שבמיין. במהלך השהות הכפויה, הזוג יתאחד מחדש. לזוג שתי בנות, בקה וקריסי שעוברות משברים עמוקים לאורך הרומן: בקה מגלה שבעלה מנהל רומן, וקריסי מאבדת הריון שלישי. Lucy by the Sea הוא הרביעי בסדרת הספרים שעוסק בסופרת לוסי ברטון (הראשון, My Name is Lucy Barton, יצא ב-2016, השני, Anything is Possible, ב-2017, השלישי, Oh William ב-2019, והרומן הזה, שיצא ב-2022). זהו הספר השני שאני קורא בסדרה, ולא, אין בעיה לקראם במנותק זה מזה.

     באופן פלאי, שלושה מהרומנים שאני קורא לאחרונה The Sea, The Sea, של איריס מרדוק, The Most, של ג'סיקה אנת'וני, וספרה של סטראוט, מתמקדים באופן בו אהבה ראשונה מהדהדת בחיים בוגרים. אצל ג'סיקה אנת'וני, האהבה הראשונה הופכת לרומן בתוך הנישואין. אצל מרדוק, צ'ארלס ארוווי פשוט חוטף את אהובת נעוריו מהבית בו היא חיה עם בעלה )היא בשנות הששים לחיה) וכולא אותה בביתו. אצל סטראוט, זוג שהתגרש אחרי מסכת הפגיעות ההדדיות המוכרת, מוצא עצמו מחדש בקשר זוגי חברי ('אוהב' יהיה תיאור מעט מוגזם). בשני הספרים הראשונים, התבנית הזו, של אהבה ראשונה בתוך חיים בוגרים, ייצרית הרבה יותר. אם האהבה הקודמת היא במידת מה – the path not taken שהופך ל- the path I should have taken –הדמויות אצל אנת'וני ומרדוק בהחלט מנסות לחשב מסלול מחדש ולחיות את מה שלכאורה הוחמץ. אצל סטראוט, מה שמוצאים באהבה קודמת היא ידידות, חמלה, אכפתיות, ודאגה לילדיהם המשותפים. זה לא מעט, וסטראוט היא סופרת טובה מספיק בכדי לא להציגן כוויתור גריאטרי.

     אגיד שאת הרומן הזה שווה לקרוא בעיקר בגלל רגע מרגש של אִמהוּת מאוחרת לקראת סופו. לוסי מצטיירת רוב הזמן כדמות נאיבית. משהו בהקראה של קימברלי פאר (האזנתי לרומן), קצת מיילד אותה, ולא באופן שזר לטקסט. ההֶקשר הלא מרשים הזה, מחזק את הכוח והבטחון שמפציעים אצלה כשהיא מספקת עצה משנת חיים לבתה, קריסי, בהקשר מורכב. יכולתה של לוסי לזהות בדיוק מה בתה עוברת, ללא קשר למלים שבתה אומרת, כמו גם זיהוי סיבות העומק ואת הפתרון המעשי שייטיב עמה, מרכיבים תמונה שמשלבת תבונה, ניסיון חיים, אהבה וענווה. עמודים מקסימים אודות ההפצעה של אמהוּת אל מול בתך בת הארבעים...

    

     רגע מתגמל אחר, קשור באופן בו לוסי מפרשת את הפּרעות בגבעת הקפיטול  בששי לינואר 2021, ואת מלחמת התרבויות שנחשפה בחברה האמריקאית. ההתנגדות למדע בזמן הקורונה—התעלמות מהמלצות רפואיות, הפרת הסגרים, ההתנגדות לחיסונים—חפף זהות פוליטית. הפרעות בגבעת הקפיטול המחישו את הפן הלא סתם רפובליקני של הטראמפיזם, על דמיונו לנעשה בישראל: החשדנות אודות deep state תועלתנית, משמרת אליטות, שמסווה עצמה דרך התחפשות לרפואה, לרציונליות, לערכים דמוקרטים, לתבונה, לשמירה על שלטון החוק. לוסי ברטון מסוגלת לפקוח את עיניו של הליברל מן השורה שפשוט לא מבין את הברברים שבפתח. היא כורכת בין הזעם הפוליטי של תומכי טראמפ לחוויות מעצבות של זלזול. היא חוזרת לרגע בחייה בו היא הושפלה על ידי קבוצת סטודנטים שתפסו עצמם כטובים ממנה. היא מדמיינת כיצד הייתה מרגישה לו הייתה חווה משהו מעין זה במשך שנים. מתוך אמפטיה כזו, היא מבינה את הפורעים הטראמפיסטים.

     החתירה תחת ביזור הכוח בישראל בשנתיים האחרונות—הניסיון לפוליטיזציה של המשפט, האקדמיה, התקשורת, וזאת מבלי להצמיח איזונים ובלמים חלופיים—לא סתם משעתקת את המבנה האמריקאי. זאת משום שבישראל לא פונים רק לזעמם של המוּדרים (נניח). כאן הרי קיימים ציבורים גדולים בעלי מניעים עצמאיים לחיסול כוחות-נגד לעריצות רוב. החרדי שמבקש להחליש את מערכת המשפט לא מונע מזעם אודות השפלה ארוכת שנים. גם לא המתנחל שמעוניין לעשות ככל העולה על רוחו בשטחים בלי ההפרעות המעצבנות של איזה בג"צ קטנוני. עם זאת, חלק מהמצרף הן אותן תחושות שברטון מזהה סביבה. לא צריך להתעלם גם מזה.

(עדיין, Olive Kitteridge שלה לוקח...)

 

דצמבר, 2024

Lucy by the Sea, Random House, New York, 2022