הפתעתי את עצמי כשאיתרתי נקודה משותפת בשני הספרים שקראתי בתחילת החודש: שניהם עוסקים בבחירות שמבצעות נשים לא חזקות, ועל כן אכתוב עליהם יחד. הסוגה שונה לחלוטין: מקדרמוט כותבת דמות,  ברייתווייט כותבת עלילה. אבל בשני העולמות, הגיבורות מגיעות לקונפליקט בין משהו יצרי, קמאי, מיידי, לבין מצפונן. הגיבורה של מקדרמוט בוחרת במצפון. זו של ברייתווייט בוחרת ביצר, ובמחוייבות של קשר דם.

הגעתי ל Absolution משום שאן פאצ'ט אמרה עליו שהוא אחד מהספרים הטובים ביותר שקראה בשנת 2023. גם כותרתו סקרנה אותי, כי בשנים האחרונות כתבתי קצת על מחילה, מושג חידתי וחשוב מהמון סיבות. Absolution זה לא בדיוק מחילה, יותר טיהור שמוענק דרך פעולה. קיוויתי לרומן שחוקר את המהלך לטיהור עצמי. אחרי קריאה, אודה שלא לגמרי ברור לי מדוע זו הכותרת שמקדרמוט בחרה. עם זאת, הרומן מתכנס לרגע בו אישה נורמטיבית עד דמעות, המוסללת להכרעות מקובלות ונוחות, מגיעה לרגע של מרידה והכרעה מוסרית. זה יפה: בחירה באישה חלשה, לא מרשימה, שלמרות הלחץ מתוכה ומחוצה לה, מזהה את מה שנכון ועושה זאת.

         בראיונות מקדרמוט דיברה על הצורך שעלה בה לתאר את נקודת המבט הנשית בנוגע לוייטנאם, אותן צעירות שמצאו את עצמן שם, מלוות בני זוג בתקנים אזרחיים וצבאיים. ההקשר, סייגון 1963, אינו כזה בו נגישים לגיבורה (טרישיה) מושגים כמו קולוניאליזם, דיכוי, אימפריאליזם או ניצול. היא ממילא לא אדם של רעיונות, עמדות, או סקרנות פוליטית. יש לה את הקתוליות שלה. יש לה את רצונה לעשות טוב עבור מי שרע להם. עם אלה היא מגיעה לאזור חיכוך סבוך בין מעצמות המנהלות מאבק מופשט על גב אוכלוסייה אחרת. עשרות שנים אחר כך, כשהיא מתכתבת עם דמות אחרת, טרישיה תנסה לגשר בין עולם המושגים שלה אז לבין תובנות בשלות יותר. בכל זאת, גם בלי מודעות מורכבת אודות דיכוי, היא עדיין מצליחה להבחין במה שראוי לעשות. העלילה איטית מדי לטעמי, אבל עדיין רומן טוב, גם בגלל רגע הבחירה שלה, וגם בגלל שקשה לכתוב דמות נאיבית מבלי להפוך אותה לסתומה.

 

     במעבר חד, אבל ממש חד, ברייתווייט כתבה משהו שהוא לא בדיוק ספר אימה, לא בדיוק קומדיה שחורה, לא בדיוק רומן העוסק בהתנהלות מול בת משפחה בלתי נסבלת, ובאותו זמן כולל משהו מכל אלה (תחשבו 'דקסטר', מנקודת המבט של אחותו, בהשמטת הצדקנות). איולה, הרוצחת הסדרתית, אינה מוקד העניין. היא ברורה לנו כבר מהכותרת, ופרט לצבירת קורבנות, היא לא ממש מתפתחת. כן, היא יפהפייה ונטולת מצפון, ואני יודע שיש אנשים שתמהיל כזה מרתק. אבל אני מכיר את השילוב הזה גם מאשתי וגם מבתי, כך שאיולה לא סקרנה אותי. מי שתעניין אותנו היא קורידֶה האפרורית, האחות המיוסרת-מאפשרת, שלמדה לגונן ולמלט את איולה מהסתבכויותיה הקטלניות. זו קורידה שנדרשת להסביר לאחותה שהיא חייבת לשמור על חזות אבלה לפחות מספר שבועות על החבר האחרון שהיא רצחה. זו קורידה שמגגלת 'רוצחת סדרתית' ברשת כדי להבין ש'זוכים' בסטטוס אחרי שלוש רציחות, ומזדעזעת לגלות שאחותה נכנסה למועדון הזה. זו קורידה שליבה נשבר כשהרופא שהיא מאוהבת בסתר בו (היא אחות במקצועה), מתאהב באחותה האיומה. זו קורידה שמנסה להצילו מבלי להפליל את אחותה. זו קורידה שבסופו של דבר נדרשת להכריע בין הצורך שלה לגונן על אחותה לבין התביעה המוסרית לחשוף סוף סוף את המכשפה הזו ולהציל את הקורבן הבא.

 

בדידותה כובשת. קורידה נדרשת לשאת מטען עצום. ברור שאסור לה לפנות לפסיכולוג או לחבֵרה. בצר לה, היא מתוודה לחולה בתרדמת (נחשו מה יקרה...). יוצא שרוב הזמן נקרא המון מצוקה שלה (היא המספרת). נעבור מהזדהות לצחוק, כשנחמוק לרגע מנקודת מבטה. למשל, כשהיא מנסה להסביר לרופא שאחותה מסוכנת, והוא בסלחנות אבהית מחוייכת, מתעקש לחשוב שקורידה מתכוונת לסכנה רגשית. למשל, כשהיא שומעת מאחותה בטלפון על הרצח הראשון, ובאמת מנסה להבין  ( “You did what?”)

 

     בשני הרומנים, ניתן לראות את פועלן הלא מוסרי של נשים כתגובה לאלימות קודמת של גברים. טרישיה היא חלק מעולם בו לא נועצים בה, ומניידים אותה ממקום למקום. כמו בובה. זה לא מפריע לה, אבל אדישותה לכך רק מחריפה את הבעיה. קורידה ואיולה היו קורבנות לאלימות קשה של אביהן. עם זאת, בשני הרומנים, גורמי הרקע אינם מאיינים אחריות מוסרית. היכולת לבחור בדבר הנכון נותרת. אפשר גם לחשוב על הרומנים הללו כעוסקים בהתנהלות מול כוחם של אחרים, כשאת החלשה. אצל מקדרמוט, טרישיה מנוהלת מן הרגע הראשון על ידי שארלין האסרטיבית, אישה מצפונית אך מאלה בעלות מצפוניוּת דורסנית, בלתי נעימה. גם קורידה מנסה להישאר 'על הגדר' אל מול אחותה המוּגדרת והבלתי מתנצלת, שבנקודה מסויימת פשוט תובעת ממנה לבחור צד. אצל מקדרמוט, האישה החלשה מפעילה כוח נגדי. אצל ברייתוייט, האישה החלשה משלימה עם מי שהיא בעצם תמיד הסכימה להיות.

 

מרץ, 25

 

Alice McDermott, Absolution, FSG, New York, 2023

Oyinkan Braithwaite, My Sister the Serial Killer, Doubleday, 2018

(גיליתי שספרה של ברייתוייט תורגם לעברית)